לראות את
עצמך אחרת

על פניו הכל תקין. החברים, העבודה, אפילו הקשר עם ההורים די סבבה.
בוא נגיד שהמצב של הרעבים באפריקה יותר גרוע, אז אומרים תודה על מה שיש.

אבל בפנים יש איזה משהו שעדיין מציק, משהו לא שלם.

בשום מקום אתה לא מרגיש באמת שייך, באמת באמת מובן.

וכאילו, אתה מבין הכל! כבר שמעת כל פודקאסט בנושא וכל ריל שקפץ לך באינסטגרם, אבל משהו עדיין לא מתיישב. אין את ה״קליק״.

והלוואי שלמישהו רק הייתה את התשובה לשאלה:
״מה לעזאזל אני לא רואה?? מה אני מפספס פה??״

אני שונא את הרעיון הזה שלכל דבר יש ״שיטה״.
יש לי אלרגיה לתבניות האלה.
אין איזו דרך אחת ״להציב גבולות״ או דרך אחת ״לבטא את עצמך״, אנחנו אנשים מגוונים ומורכבים ולכל אחד מתאים משהו אחר.

ואתה במיוחד.
בטח אם אתה סולד מתבניות כמוני. בטח אם כל שיטה שניסית נראתה לך מטופשת.

כי הפיתרון שלך לא נמצא ב״שיטה״, הוא נמצא ביכולת לזהות את הדרך המיוחדת שמתאימה לך, ולוקחת בחשבון את הניואנסים הקטנים והמדויקים שהופכים אותך למי שאתה.

כי אתה שונה מאחרים.
ואתה יודע את זה.